העדר היכולת להתחבר לאינטרנט קצת "מרגיעה" את אווירת ה"לחץ" לכתיבה יומיומית ואני פתאום שמה לב לעובדה שהכתיבה הופכת יותר ויותר לדו יומית. אבל נסענו כדי להרפות קצת, לא?
לילה אחרון בקרוואן שלנו בניו זילנד והאמת, ממש מצחיק, אך יש תחושה של פרידה ונראה שהקרוואן הוא רק סמלי לעובדה שפשוט קשה לנו לחשוב על פרידה מניו זילנד. אז נכון שיש לנו כאן עוד יומיים מלאים באוקלנד, בהם נישן במלון דירות מרווח (מי צריך את כל המרחב הזה?) אבל כבר מדברים על סיכומים ומתחילים לחשוב על המשך הטיול שלנו באוסטרליה ואולי קודם על הפרקטיקה של פירוק הקרוואן, אריזה והחזרה של הקרוואן.
היומיים האחרונים בפנינסולת (חצי האי) קורומונדל היו בהחלט מקסימים ומהנים במיוחד. אחרי לילה חביב בפאפאמואה, התחלנו בנסיעה צפונה לאורך הגדה המזרחית של חצי האי קורומונדל. עברנו בטרנגואה ומשם המשכנו לאורך החוף. האמת שהדרך עוברת קרוב לחוף אך לא ממש על ידו וכוללת מעבר באזורים חקלאיים רבים ( יש המון ירקנים בדרך) ואחר כך גם טיפוסים וירידות מפותלות בהרים המיוערים שנשפכים ממש לים. היעד היה "חוף המים החמים" שהוא חוף פראי ויפיפה בו קיימת תופעה שבמשך שעתיים בלבד במהלך השפל ניתן לחפור בורות לא עמוקים בחול ולהגיע למעניינות החמים שזורמים ממש מתחת. לצערנו התזמון של השפל לא תאם את שלנו ולכן סתם בילינו בחוף היפה (בן אפילו ממש שחה). משם המשכנו לחוף הקרוב "ההי" ששוב לצערנו, היה הרבה הרבה יותר יפה ומזמין מחוף המים החמים וגם כלל הליכה למערה חצובה טבעית על ידי הים בסלע. את כל היופי הזה נאלצנו רק לראות מקרוב או קצת יותר מרחוק (את המערה) כי כבר היה ערב ורצינו לבחור ולהגיע למקום שינה. קצת התאכזבנו שהספר לא היה מספיק ספציפי בתאוריו, אבל שטויות....בלילה ישנו בפארק שאינו "טופ טן" והמשהו הפחות מסודר היה דווקא נחמד. על הבוקר נסענו לקורומנדל. עירה חביבה שהדרך אליה קצרה אך מאוד תלולה לשני הכיוונים, עליה מפותלת וירידה לא פחות כמובן. בקורומונדל עשינו סיבוב בהרים ברכבת שהיא שגעון פרטי של איש פרטי, ואחרי סיור קטן בעירה נסענו לפארק מים קטן, של עוד איש פרטי עם יוזמה פרטית ויצירתית שהקים כל מיני מתקנים חביבים על בסיס פעולת המים. בפארק ביקרנו רק הבנות ואני (כי איל בדיוק נרדם) ואני חייבת לומר ששעת הבנות, ללא התובענות של איל הייתה פשוט משובחת. זהו, משם בעצם נסענו, ממש על קו המים ל"טמס", דרך מדהימה ביופייה (עד הקצה המערבי של הפנינסולה) ומשם לאוקלנד. שמחנו על כך שראינו עוד פנינה בניו זילנד וכאמור במצב רוח של סיכומים, בתמקמנו בפעם האחרונה כאן ( לפחות להפעם) בספוט האחרון שנשאר בפארק הקרוואנים.
|
Advertisement
|